🌸 פות, פוצ, ונשיות באמנות: לשבור את הטאבו, לייצר שיח 🎨

פות. מילה קטנה, אבל כזו שמעלה אצל רבים תחושות מעורבות – מבוכה, סקרנות, ואולי גם קצת אי נוחות. אז למה לא לדבר עליו? ולמה לא ליצור ממנו אמנות?

כשהשתמשתי במילה הזו בריילס שלי, הבנתי כמה תגובות הוא מעורר. זה גרם לי לחשוב: למה אנחנו כל כך נרתעות ממנו? הרי פות באמנות הוא לא דבר חדש – הוא היה שם במשך דורות, בציורים, בפיסול, בביטוי האישי של אמניות שבחרו להציג את הגוף הנשי בצורה חופשית ועוצמתית. הרי הפות הוא הרבה מעבר לאיבר – הוא סמל לנשיות, ליצירה 🌷 ולחיים.

💡 פות באמנות: אמניות שלא פחדו לדבר על זה

אמניות גדולות לאורך ההיסטוריה השתמשו בפות כדי ליצור אמירה נשית חזקה ולעורר דיון.

🌺 ג'ורג'יה אוקיף, למשל, הפכה את ציורי הפרחים שלה לסמל עוצמתי לנשיות ולחיים.

ג'ורג'יה אוקיף "קנה אדום" 1925-1928

🍽️ ג'ודי שיקגו לקחה את זה צעד קדימה ביצירת "The Dinner Party", והפכה את הפות ל"מרכז השולחן". "The Dinner Party" היא מיצב ענק בצורת שולחן משולש, שעליו מסודרות 39 צלחות קרמיקה מעוצבות, שכל אחת מהן מעוטרת בצורה המזכירה פות 🌺 כל אחת מוקדשת לאישה בולטת מההיסטוריה (כמו קלאופטרה, פרידה קאלו, וירג'יניה וולף ועוד) – כמחווה ליופי, לכוח ולנשיות.

ג'ודי שיקגו "מסיבת הארוחה" 1974–1979

ואז יש את 🔥 קרולי שנימן – שהלכה על כל הקופה. היא לא רק ציירה או פיסלה – היא השתמשה בגוף שלה ממש כיצירת אמנות. לדוגמה, היא הופיעה במיצגים שבהם התהלכה עירומה, עטופה בניירות, צבעים או חפצים. במיצג אחד, שנקרא Interior Scroll (המגילה הפנימית), היא שלפה מגילה (!) מתוך גופה, וקראה מתוכה טקסט על נשיות וחופש יצירתי.

קרולי שנימן "המגילה הפנימית" 1975

עכשיו, אני חייבת לומר – לדעתי זה קצת מוגזם 😅, אבל כדי להעביר מסר ולעשות משהו שמעורר מודעות ושיח, לפעמים צריך מהלך קיצוני- וזה בדיוק מה שהיא עשתה! שברה את כל הכלים כדי לגרום לכולנו קצת לחשוב.

🤔 פות: סמל נשי... אבל בזכר?

אגב, שאלה מעניינת – אם הפות הוא כזה סמל לנשיות, למה בעצם הוא בזכר? 🧐 (פות גדול) זה כמעט מרגיש כמו בדיחה של האקדמיה ללשון: "בואו ניתן לאיבר הכי נשי שיש מין זכרי."אולי זה רק אני, אבל יש בזה משהו קצת... אירוני, לא?

🌍 למה לדבר על זה?

כי הפות הוא מקור החיים. הוא השער שדרכו מגיעים לעולם, והוא גם מקור להנאה, עונג וכוח נשי. הוא משתנה, מתרחב, מתכווץ – מתפתח יחד עם הגוף שלנו.

לכל פות יש ריח משלו, צורה משלו, צבע משלו – ואין פות אחת שדומה לאחרת. ועדיין, כל כך הרבה נשים חיות עם בושה, עם הסתרה, עם תחושה שהן צריכות להתאים לסטנדרט שלא באמת קיים.

דווקא בגלל זה חשוב לדבר עליו, לראות אותו, להראות אותו באמנות, לתת לו מקום ולא להרגיש צורך לטשטש אותו או להתנצל עליו.

הוא צריך להיות משהו שאנחנו גאות בו ולא מתביישות בו!

הגיע הזמן לדבר עליו בגלוי, להלל אותו, וליצור ממנו אמנות!! 🎨✨

❓ שאלה אלייך

היית תולה יצירה של פות על הקיר? 🖼️ ספרי לי בתגובות!! - כי אני ממש סקרנית לשמוע! 💬⬇️