למה קנאה היא דווקא הדבר הכי טוב שקרה לי?
- tatiartg
- 2 במרץ
- זמן קריאה 2 דקות
אני אגיד את זה בלי להתייפייף – וואי, אני ממש מקנאה בה! 👇
וזה מוזר, כי קנאה זה רגש שלא תמיד קל להודות בו, בטח כשאת יוצרת בעצמך. אבל אני מאמינה בלדבר על הדברים כמו שהם, אז הנה זה: יש אמנית שאני רואה ברשת, וכל פעם שאני נתקלת בעבודה שלה, אני מרגישה דקירה קטנה כזו של קנאה.
ולמה? כי היא פשוט מדהימה בעיניי! 🎨
✨ היא מציירת כל יום – וזה בדיוק מה שמטריף אותי! כמה מאיתנו רוצים להספיק לצייר כל יום, אבל אז החיים קורים – אין מוזה, אין זמן, יש מיליון דברים אחרים מסביב? והיא? פשוט עושה את זה. כל יום. בלי תירוצים.
✨ יש לה שפה ציורית ייחודית – ישר יודעים שזה שלה.
✨ הסטודיו שלה נראה כמו חלום – מרווח, מואר, מלא השראה.
✨ היא מציגה בתערוכות על בסיס קבוע.
✨ הכישרון שלה?! ברמה אחרת!
✨ והיא גם יפה, רזה, עורכת סרטונים מושלמים – וזה נראה שהיא עושה הכל בעצמה.
אז כן, אני מסתכלת על כל זה ואני אומרת לעצמי: בא לי להיות בנעליים שלה.
אבל אז אני נזכרת במשהו חשוב – אני אוהבת את עצמי, אני אוהבת את האמנות שלי, ואני לא צריכה להיות מישהי אחרת - ובמחשבה שנייה? היא בעצם עושה לי טובה ענקית.
פה מתעורר הקסם שבקנאה
כי אם היא מצליחה לעשות את כל זה – זה אומר שזה אפשרי.
וכשאני רואה אותה מצליחה, זה לא רק גורם לי לרצות, זה גורם לי להאמין שגם אני יכולה. אני יכולה לצייר כל יום. אני יכולה לחדד את הסגנון שלי עוד יותר. אני יכולה ליצור קולקציה חדשה, כזו שתבטא בדיוק את מי שאני עכשיו.
ואולי זה הקסם הכי גדול בקנאה – במקום לתת לה לשתק אותי, אני נותנת לה להניע אותי.
אז מי זאת האמנית הזאת שמציתה בי השראה
האישה שאני מדברת עליה היא Mia Pensa. אמנית עכשווית צעירה ממלבורן, אוסטרליה, שנולדה בשנת 2002. אני עפה על הצבעים שלה, היד החופשית שלה, והחיבור שלה לטבע – במיוחד לחיות פראיות כמו טיגריסים, נושא שגם אני חוקרת יותר ויותר ביצירות שלי.
ובדיוק כמו שהיא מציתה בי השראה, אולי גם אני, יום אחד, אהיה האמנית הזאת שמישהו אחר מסתכל עליה וחושב:"ואי, אני ממש מקנא בה!"
💬 ומה איתכן? האם יש מישהי שמעוררת בכן קנאה שהיא דווקא חיובית?
קישור לדף האינטגרם שלה: https://www.instagram.com/miapensa/
Comments